<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת מטות</h1>
<h2>דף לה.</h2>
וכן פסק אם אדם נדר [או נשבע] ולא חרט [על נדרו או] על שבועתו ורואין ב"ד שהיתר בשבועותיו או בנדר גורם לעשות מצוה להטיל שלום בין איש לאשתו [או] בין אדם לחבירו, ב"ד פותחין מאיליהן פתח לנדרו [ולשבועתו] ומודיעין לו מה [הנדר או] השבועה גורם לבטל מצוה, ואפי' ע"ד רבים נדר אם מתחרט מתירין לו ג' הדיוטות. ואם לא ניחם ועומד בנדרו ובמרדו מקיים שבועתו [או נדרו]. אמנם פרי"ץ דאם נדר להפר תקנת הקהל, מתירין לו בע"כ, ומלקין אותו.
ופסק אע"פ שאין אדם רשאי לישבע באמת בתורה עד שיהיו בו המידות הללו שנ' (דברים י' כ') את ד' אלקיך תירא, שיהו כאברהם שנ' בו (בראשית כ"ב י"ב) כי ירא אלקים אתה, וכאיוב שנ' בו (איוב א' א') איש תם וישר וירא אלקים וגו', וכיוסף שנ' בו (בראשית מ"ב י"ח) את האלקים אני ירא וגו'. ואותו תעבוד, אין לך עבודה אחרת אלא לתורה ולמצות, ובו תדבק וכי יכול לידבק באש אוכלה, אלא כל המשיא בתו לת"ח שקורא ושונה, ועושה לו פרקמטיא ומהנהו מנכסיו [זה הוא שנאמר עליו ובו תדבק]. ואם יש בו המדות הללו אז ניתן לו רשות לישבע באמת שנ' (דברים י' כ') ובשמו תשבע. מ"מ מצוה הוא לישבע לקיים המצוה כמו שאמר דוד (תהלים קי"ט ק"ו) נשבעתי ואקיימה. ולהיות נשבע ליצרו כמו שאמר בועז (רות ג' י"ג) חי ד' שכבי עד הבוקר. וזהו המצות עשה דכתיב ובשמו תשבע. מעשה בהר המלך שהיו שם ב' אלפים עיירות ונחרבו כולם על שבועות אמת שנשבעו, ק"ו שנשבע על שקר, כיון שגם על שבועת אמת יש עונש.
פירוש נדר אשה. לענות נפש [במדבר ל']. לא אמרתי אלא בעינוי נפש. ופסק ה"ה בקונם כל פירות עולם עלי, חוץ ממין אחד. אבל קונם פרי זו עלי אין הבעל מיפר. או פירות מדינה זו עלי אין זו עינוי נפש, כיון דאפשר בפירות מדינה אחרת.
<h2>דף לה:</h2>
וכשיבא הנודר פסק דצריך לפרט הנדר. וגם פסק הלכה כר' נחמן דאמר פותחין בחרטה. פי' הנודר צריך שיפתח תחילה בחרטה ויאמר מתחרט אני ואלו הייתי יודע כן לא הייתי נודר. וי"א פותחין בחרטה קודם (שיוכלו) [שיתחילו] להתיר לו יפתחו לו ויאמרו לו אדעתא דהכי מי נדרת או וכדו תהית. אז יאמר החכם מותר לך ג' פעמים, וג' הדיוטות נמי יאמרו כל אחד ואחד ג"פ מותר לך.
